עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

חיפוש
נושאים
סדרות  (1)
ארכיון
ביקורת על Sword art online
04/01/2020 19:38
דאנריז
סדרות
אז כן, לפי התמונות בבלוג אפשר לנחש שאני מאוד אוהבת את אסונה מSword art online, וזאת הסדרה שאני הולכת לבקר בפוסט הזה :)
דיי מסובך לי לבקר את הסדרה הזאת כי יש לי רגשות מאוד מעורבים כלפיה.. 
את הסדרה הכרתי כשהיא יצאה אי שם ב2012, הייתי ילדה בת 12 שעדיין לא היה לה חבר ונורא קסם לה הסדרה המאוד קיטשית הזאת.
בנוסף הסדרה עוסקת במציאות מדומה מסוג שעדיין לא הומצא, שהגוף שוכב ונכנסים למציאות המדומה באופן מלא וזזים בעזרת המחשבה, בזמן שהגוף לא זז. 

הסדרה התחילה באופן מבטיח מאוד, יצא משחק חדש במציאות מדומה שנקרא Sword art online, וכשנכנסים עשרות אלפי שחקנים הם מגלים שיוצר המשחק מחק את האופציה להתנתק מהמשחק ושהם תקועים בו עד שהם יביסו את כל הבוסים ב100 קומות שבמשחק. אם הם מתים במשחק, הקסדה שעל הגוף שלהם משדרת גלים חשמליים שהורגים אותם גם במציאות.
הבחור הראשי, קיריטו, היה בודק בטא של המשחק (שיחק בו לפני שהוא יצא) ולכן הוא מחליט לשחק סולו ולהתקדם במשחק כמו שהוא מבין עד שהוא הפך לשחקן הכי חזק במשחק.
הוא מכיר את הבחורה הראשית של הסדרה, אסונה, שמסתבר שהיא חזקה כמעט כמוהו. השניים מתאהבים, קונים בית ביחד ומתחתנים. (כל זה במשחק כמובן)

עד כאן הכל מושלם, עד שקיריטו עולה על זה שאחד השחקנים החזקים הוא בעצם יוצר המשחק במסווה. כפרס על זה שקיריטו גילה אותו, היוצר מציע לו עסקה- ילחמו בדו קרב עד המוות, אם קיריטו ינצח כל השחקנים ישוחררו למציאות והמשחק ינוקה. קיריטו כמובן מסכים, ומבקש מהיוצר שיסדר את זה שאסונה לא תוכל להתאבד בזמן הקרוב כי היא אמרה שאם יקרה לו משהו היא תתאבד.
הגיע הדו קרב, יש תקווה לרגע שקיריטו ינצח אבל יוצר המשחק מכיר את כל סוגי המיומנויות במשחק כי הוא המציא אותן. לבסוף אחת החרבות של קיריטו נשברת, והוא משלים עם מותו הקרב. יוצר המשחק עומד לתת את המכה האחרונה אבל אסונה באה ומקבלת את המכה במקום קיריטו.
מד החיים שלה מגיע לאפס, והיא מתה לקיריטו בידיים. הופכת לרסיסים קטנים שנעלמים לאט לאט וקיריטו מנסה לתפוס אותם.
קיריטו נשבר, ויוצר המשחק תוקע בו חרב עד שהוא מת. 
אבל קיריטו לא מוותר, הוא חוזר לחיים לרגע והורג את יוצר המשחק עם החרב של אסונה. שניהם נעלמים לרסיסים, ופתאום קיריטו מוצא את עצמו במקום בשמיים מעל כל העיר במשחק שבינתיים נהרסת, שם הוא פוגש את אסונה ויש איחוד מרגש. הם מדברים ונפרדים לתמיד, נעלמים ביחד כאשר המשחק מתנקה.
קיריטו מתעורר לעולם האמיתי, כאשר הוא בבית חולים. נהיה לו שיער ארוך והוא חיוור ורזה בהגזמה (עברו שנתיים), והדבר הראשון שהוא חושב עליו זה אסונה. הוא קם ונאחז בעמוד של האינפוזיה בשביל ללכת וקורא בשמה של אסונה.
כאן נגמר החצי הראשון של העונה הראשונה, שאותו אהבתי כל כך. מיד אחר כך מתחיל החצי השני של העונה הראשונה שבעיניי מיתדרדר מאוד.

החצי השני מאכזב מבחינתי כי אסונה הופכת להיות מלוחמת חזקה לעלמה במצוקה שרק מחכה שקיריטו יציל אותה, ויש סצנות נוראיות שאציין אותן בהמשך.
זה מתחיל בזה שמגלים שאסונה עדיין לא התעוררה, היא חיה אבל היא עדיין בתוך מציאות מדומה בבית חולים. קיריטו מבקר אותה בקביעות ונראה שבור מהמצב. 
מגיע לחדר של אסונה בחור שמסתבר להיות חבר טוב מאוד של אבא שלה, והוא קבע עם אבא שלה שהם יתחתנו למרות שהיא לא בהכרה. הוא אחר כך מספר לקיריטו שאסונה לא סבלה אותו בחיים אבל אבא שלה לא יודע את זה והוא רוצה להתחתן איתה בשביל להיכנס למשפחה העשירה והנחשבת שלה. 
קיריטו מזועזע מהמצב, ונשבר בבכי מטורף. הוא מקבל מייל מחבר שהכיר במשחק וגם חזר למציאות, ובמייל מצורפת תמונה של מישהי שנראית כמו אסונה. 
מסתבר שמישהו צילם את זה במשחק מציאות מדומה אחר- משחק של אלפים ופיות, וקיריטו מחליט במהרה להיכנס למשחק בשביל הסיכוי הקטן הזה שאסונה נמצאת שם.
איך שהוא נכנס למשחק הוא פוגש מישהי שנמצאת כבר זמן רב במשחק והיא מבינה בו אז היא מחליטה לעזור לו להגיע לאיפה שאסונה נמצאת.
הבחורה הזאת היא אחותו של קיריטו במציאות, שהיא דיי מאוהבת בו (נו באמת...) אבל השחקנים שלהם במשחק שונים מאיך שהם נראים במציאות אז הם לא מזהים אחד את השניה. קיריטו לא מספר לה במשחק מה השם של מי שהוא מחפש.
אחרי שהם מבלים כמה זמן במשחק היא מתחילה להתאהב בקיריטו, וכשנראה שהיא עומדת להתוודות בפניו הוא מספר לה שהוא מחפש מישהי בשם אסונה. באותו רגע נופל לה האסימון.. ושניהם מגלים על הזהויות שלהם.
אחרי משבר קטן היא מחליטה עדיין לעזור לו, וקיריטו סוף סוף מצליח להגיע לאסונה שכלואה בתוך כלוב על ידי יוצר המשחק החדש- שמסתבר להיות החבר הטוב של אבא שלה. יש סצנת הטרדה מינית שלו על אסונה שזיעזעה אותי ברמות וזה אחת הסיבות למה אני שונאת את החלק הזה בסדרה. מעדיפה לא לפרט עליה.
בקיצור קיריטו משחרר את אסונה ועוזר לה להתנתק מהמשחק ולחזור למציאות, ואז מתנתק גם וישר הולך לבית חולים לבקר אותה והם נפגשים סוף סוף במציאות.

אני חושבת שכאן אני אפסיק את הפוסט, העונה השנייה נוראית ברמות שאני לא רוצה לכתוב עליה ולכתוב על העונה השלישית והרביעית נראלי יהיה בפוסט אחר.

לסיכום, סך הכל אני אוהבת את הסדרה בגלל הפרקים המדהימים שהיו לה בהתחלה שעשו לי את הילדות טובה ושמחה, אבל יש פרקים שאני מתביישת שהם קיימים בכלל






3 תגובות
פוסט ראשון!
14/12/2019 14:16
דאנריז
הזוי, חשבתי על לפתוח בלוג כזה כבר המון זמן אבל ברגע שעשיתי את זה פתאום הראש שלי ריק.

יוצא לי לראות המון סרטים וסדרות, ואני כזאת רגישה שכל סדרה מצליחה להיכנס לי ללב ואני חייבת לפרוק מה שאני מרגישה.
זה רק ניסיון, אני בטח אוותר על הבלוג הזה מהר מאוד אבל שווה לנסות :)

אז הסדרה הראשונה שאני רוצה לדבר עליה היא יוגי הו.
סדרה שגדלתי עליה, ואני ממש נוסטלגית אז אמרתי יאללה למה לא לראות אותה שוב
אני חייבת לציין את הדבר הראשון שמשך אותי בסדרה- המדובב באנגלית של יוגי\אטם. הוא מכניס לשתי הדמויות האלה כל כך הרבה אופי, והוא מבצע באופן מושלם את העובדה שהם בערך אותו בן אדם אבל בכל זאת לכל אחד יש אישיות שונה וקול שונה.
הדבר השני שהכי משך אותי היה החיבור החזק בין יוגי לאטם, לא רואים קשרים כאלה בין דמויות בסדרות אחרות. אחזור לזה בהמשך.

אומנם יש לסדרה המון קטעים ילדותיים (כי בכל זאת, נועדה גם לילדים) יש קטעים שהכניסו אותי למתח מטורף שלא הייתי עוזבת את המסך.
אני אגיד את האמת, לא חשבתי שאסיים את הסדרה. כשראיתי שיש לה 224 פרקים אמרתי לעצמי.. אין מצב בחיים שאני אראה הכל! בדוק אני אוותר באמצע ומקסימום אקרא באינטרנט מה היה בסוף. אבל ראיתי הכל, וזה דיי שימח אותי. אחד הדברים היחידים שלא וויתרתי עליהם באמצע בזמן האחרון.

אני לא אחפור עכשיו על ה224 פרקים, רק אתקצר את מחשבתי על העונות ואתעמק יותר בסוף המרגש של הסדרה.
העונה הראשונה הייתה קצת מאתגרת לצפייה כי זאת הייתה סוג של עונת ניסיון, האנימציה לא הייתה 100% והמדובב לא היה סגור על עצמו כל כך איך לעשות את הקול של אטם, רק בעונה השנייה הוא התחיל לעשות לו את הקול העמוק והמצמרר שכולם מכירים.
בנוסף עוד לא היו חוקים מסוימים במשחק אז הקרבות היו דיי מגוחכים לפעמים
*העונה השנייה!!* איזו עונה מדהימה! כשהגעתי לעונה השנייה הבנתי שזאת סדרה שאני ארצה להמשיך לראות.
היא נגמרה בסוף פתוח ורק בחצי השני של העונה השלישית חזרו לעלילה של העונה השנייה וסיימו אותה. קצת מבאס אבל בסדר.
העונה הרביעית..... איך אומר בעדינות, היה לי כל כך קשה לראות אותה כי היא הייתה כל כך מעצבנת ומיותרת.

אבל מה שגרם לי להמשיך לראות היה המיסתורין. 
היוצרים של הסדרה ידעו בדיוק איך לגרום לצופים להמשיך לראות- מביאים לנו דמות מסתורית שנמצאת בפריט עתיק של יוגי שחולק איתו תודעה ואנחנו לא יודעים עליו כלום, אפילו לא את השם שלו. הוא איבד את הזיכרון והדבר היחידי שהוא זוכר זה שהוא היה פרעה במצרים העתיקה.
בתחילת העונה השנייה גורמים לנו לחשוב שמתחילים לחקור את העבר של פרעה, אבל העלילה מתקדמת לכיוון אחר לגמרי. 
כנל לגבי עונות 3 ו4. אפילו בתחילת העונה החמישית והאחרונה- הפרקים הראשונים מתרכזים בעלילה חדשה ודיי סתמית, ורק אז מתחילים לחקור סוף סוף את העבר של פרעה.
קיבלתי בדיוק מה שרציתי כל הזמן הזה, ראינו אותו חוזר בזמן לתקופה שהוא שלט כפרעה במצרים והוא לאט לאט אוסף את הזכרונות שלו בחזרה. וכרגיל לקשר בינו ולבין יוגי יש תפקיד חשוב מאוד, יוגי מצליח להיכנס אחריו למצרים העתיקה ועוזר לו לאזור כוחות להילחם, ואפילו היה זה שעזר לגלות לו שהשם שלו הוא אטם.
אתם מבינים מה זה לחכות 219 פרקים כדי לדעת מה השם של הדמות הראשית? כן, זה מתסכל מאוד, אבל הרגע הזה היה מרגש אז זה היה שווה את זה

אבל השמחה שלי הפכה לעצב מהר מאוד, אחרי שהם הביסו את הנבל הודיעו לאטם שהוא סיים את המשימה שלו. ואני ישר הבנתי- הוא הולך לעבור לעולם הבא. באותו רגע התחלתי לבכות, ידעתי שזה מה שיקרה והתכוננתי מראש כדי להפחית את העצב (זה לא עזר).
הם חזרו להווה, וגילו שכדי שהרוח של פרעה (אטם) תעבור לעולם הבא הוא צריך להפסיד בדו קרב.
וכדי להוסיף עוד מלח על הפצעים, יוגי הציע את עצמו להילחם מול אטם! במשך חמש עונות הם נלחמים ביחד ומנצחים רק בזכות הכישרון של אטם והטוב לב של יוגי, ופתאום הם צריכים להילחם אחד מול השני?! למה לעשות לנו את זה?!
הגיע הדו קרב, היה לי שביב של תקווה כי ידעתי שאטם יותר טוב מיוגי ואם הוא ינצח הוא לא יצטרך לעזוב. 
אבל, יוגי ראה את אטם נלחם במשך חמש עונות והוא כבר מכיר את איך שהראש שלו עובד. ו.. זה מה שהוביל לניצחון של יוגי.
ברגע שיוגי ניצח והבין שאטם יעזוב הוא ירד לרצפה והתחיל לבכות. באותו רגע התחלתי לבכות יחד איתו.
ניסו לעודד אותו (ואותי) שאטם לא שייך לעולם הזה, שהוא צריך לחזור למשפחה ולחברים שלו ממצרים העתיקה שלפני 5,000 שנה.
ידעתי שזה הדבר הנכון שצריך לקרות, שזה לא פיר כלפי אטם שהוא ישאר במילניום פאזל לעוד המון שנים. אבל פשוט לא רציתי שהוא יעזוב.

אטם נפרד מיוגי, והולך לו לכיוון האור כשבגדיו הופכים לבגדים המצריים שלו ומולו עומדים כל החברים שלו ממצרים העתיקה.
לא בכיתי ככה בגלל סדרה המון זמן, משום מה התחברתי לאטם כל כך שברגע שהוא עזב זה הרגיש לי כאילו החבר הכי טוב שלי עזב.
חשבתי על הסוף הזה בלילה כשניסיתי להירדם, ובבוקר כשהתעוררתי.
הרגשתי כזאת מגוחכת, למה אני בוכה מסדרה מצוירת?! ממוות של דמות לא אמיתית?
הם עשו עבודה מצוינת בלגרום לך להיקשר לדמויות.

בסופו של דבר, נהניתי מהסדרה ואני אראה חלק ממנה שוב. ולכתוב את כל זה היה ממש משחרר :)


2 תגובות